מה למדתי על הלייקרס?

1. ה-PRINCETON OFFENSE היא טקטיקת ההתקפה הגרועה ביותר שאני יכול לחשוב עליה עבור הלייקרס. היתרון היחיד שלה הוא שהיא גורמת ללייקרס ולקבוצה היריבה לקלוע מספר נקודות קטן בהרבה מכל שיטה אחרת, ומשום מה קברניטי הלייקרס מאמינים שבגלל דווייט האוארד ופאו גאסול זה יהווה עבורם יתרון. מצד שני היא דורשת תנועה לא פוסקת, והוצאת אנרגיה מקסימלית, הדבר הגרוע ביותר שהלייקרס יכולה להרשות לעצמה בגין גילאי שחקניה הראשיים. הלייקרס חייבת להיפטר מה-PRINCETON OFFENSE מיד. מדוע? כי היא שיטה נכונה לקבוצות נחותות, ואוניברסיטת פרינסטון לא זכתה בשום דבר ב-NCAA. היא פעם הגיעה לפיינל-פור, אך בגלל ביל בראדלי, ולא בגלל 'התקפת פרינסטון'.

2. דבר נוסף ש-'פרינסטון' מכתיבה היא SPACING של השחקנים. בגלל הגובה של הפרונט-ליין של הלייקרס, SPACING הוא הדבר הפחות רצוי לה. להיפך: הלייקרס, כפי שהיא, חייבת לצמצם את פיזור שחקניה כמה שאפשר ולסתום ולאטום את אזור הכניסה לסל בהגנה, ובהתקפה לדאוג שהאוארד ופאו גאסול יהיו שניהם יחד תחת הסל, ולא אחר למטה והשני בפרימטר, כי אז אין יותר 'מגדלי תאומים', עם אפשרות לעשות דאבל-טים על האוןארד כל אימת שהוא נוגע בכדור.

3.ללייקרס אין הגנה. או, במקרה הטוב, היט TERRIBLE. היא הירשתה לדאלאס-מינוס-נוביצקי לירות 49% לסלה. זאת בושה וחרפה. במשחק 'חיובים' ללא שמירה דאלאס לא קולעת הרבה יותר טוב. נגד פורטלנד, עם פוינט גארד שהוא רוקי, היא היתה גרועה עוד יותר כשהירשתה לפורטלנד לקלוע 50.6%. כאן האשמה היא של השחקנים ולא של מייק בראון. 'הגנה' זה עניין של ריכוז, מוטיבציה, והחלטה. שחקנים מולטי-מיליונרים לא צריכים מפקד מגבוה שיכניס להם 'מוטיבציה' דרך גרונם. ההגנה האישית המביישת של הלייקרס מקורה בחוסר אתלטיות, איטיות, חוסר מוטיבציה, וחוסר גאווה ואהדה קבוצתית. הם היו הקבוצה ה-14 ב-'יעילות הגנתית' בליגה. כפי שהם נראים אחרי שני המשחקים הראשונים, הם נמצאים בשליש התחתון של הקבוצות, אם לא ברבע התחתון. אלה חדשות לא נעימות. ודבר נוסף: לדווייט האוארד היו את המספרים הטובים ביותר בקבוצה, אבל גם הוא לא אותו דווייט שהיה באורלנדו לפני העונה האחרונה אותה אני לא מחשיב: הוא איבד צעד במהירותו, והוא לא נחרץ ומטיל אימה כפי שהיה פעם. התמונה של ניק באטום מתפרץ מקשת ה-3 עד לדאנק שזיעזע את כל הסל, והכל בפניו של האוארד. אני לא זוכר הרבה שחקנים שב-HALF COURT OFFENSE פרצו מהקשת וקברו דאנק בפרצופו של האוארד כששיחק באורלנדו.

4. אנטואן ג'מיסון מהווה בעייה. ני חשבתי שבדיוק ההיפך יקרה. הוא אמור להיות 'השחקן הששי' שכשהוא ניכנס הקבוצה מתעוררת לחיים חדשים. בינתיים ההיפך ביותר קורה. הפלוס-מינוס שלו ב-13 דקות נגד פורטלנד היה "מינוס 21". הוא תמיד היה חור הגנתי, ומשחק הפיק-אנד-רול שלו הוא אחד החלשים. אבל היו לו יתרונות רבים אחרים, שבינתיים נעלמו ממשחקו לחלוטין.

5. הדבר הפשוט ביותר ללמד ולאמן הוא "TEAM DEFENSE". הלייקרס חייבת להתחיל לשחק הגנה קבוצתית, כי באחד-על-אחד יש להם כמה חורים גדולים, והחור הגדול ביותר הוא סטיב נאש. אריק ספואלטרה יצר הגנה קבוצתית אופטימלית במיאמי בגלל חוסר המסה שלהם בפרונט קורט. מייק בראון חייב להכניס 'הגנה קבוצתית' מיד בלייקרס, או שאין לו כל זכות לאמן שם.

6. אפילו אם יצליח להכניס 'הגנה קבוצתית', מייק בראון הוא לא המאמן שהשחקנים יבטחו בו אי פעם. אין לו את האישיות והכריזמה ללכת רחוק עם קבוצתו. הוא מלא בתרוצים והסברים, אבל לא מצליח לתקן את הגרעין שלא פועל נכון. הוא מאמן בינוני ביותר במקרה הכי טוב, ולעולם לא מאמן של קבוצה שהיא FLAGSHIP בליגה הזאת. הוא בחור טוב והכל, אבל הלייקרס חייבת מנהיג שהשחקנים יכבדו ויבטחו בו- אפילו אם לא יאהבו – ולא 'בחור טוב'.

מה למדתי על יוסטון?

1. ה-80 מיליון הארכת חוזה לג'יימס הארדן היתה פעולה מאד BALD, אך היא מראה על גאטס, שכל, והבנה של מנהלי הקבוצה. הוא שווה את ה-MAX CONTRACT כי הם כנראה הבינו לפנינו שהארדן יפרח ממש רק כמנהיג קבוצה, ולא 'שחקן ששי' או 'שחקן נוסף'. אני לא ידעתי זאת, אך מישהו חכם ביוסטון ניבא שהארדן יהפוך לסופר-כוכב אם תהיה לו קבוצה משלו, ואם זה אכן כך, הם מצאו יהלום. 'המישהו' הזה הוא כנראה דריל מוריי.

2. בינתיים מסתבר שג'רמי לין היה שווה את ההימור שעשתה עליו יוסטון. הוא היה הפוינט גארד 'הטכני' כי למעשה הארדן היה המנכ"ל והמוציא לפועל של הקבוצה, אך לין היה טוב עם 12 חיצים ו-8 בונבונים, והאיחוד עם הארדן נראה לי שיצליח מאד. הוא לא היה מושלם: הוא איבד ארבעה כדורים והחמיץ כמה זריקות שהיה צריך לקבור, אך הוא היה לין הטיפוסי מהניקס, פעיל ודינמי, וכנראה שהוא לא היה "ONE TRICK PONY" בניו-יורק, והוא ימשיך להפתיע ביוסטון.

3. יוסטון בנוייה לפלייאוף. עם ג'יימס הארדן וג'רמי לין, וכן עומר האסיק שנראה מצויין, הוא היה מחסום הגנתי מצויין, הרבה יותר משתי החסימות שלו מראות. צ'נדלר פרסונס וגרג סמית' היו טובים מאד תחת הסל. ממוצע הגיל של הוקטס הוא 23.5, וכשרויס ווייט וטרנס ג'ונס יעלו סוף-סוף לשחק, תהיה לנו מין אוקלהומה-סיטי ת'אנדר חדשה בבנייה.

מה למדתי על אנטואן דייויס?

1. כל ההייפ עליו יתאמת. הוא שיחק מצויין בהפסד 99-95 לספארס. הוא קלע 21 נקודות -מ9 מ-9 מהקו! – ,7 קרשים, 2 גגות, וגניבה אחת ב-29 דקות משחק. סיפתח מצויין לכל רוקי באשר הוא.

2 מה שהוא הוכיח לי יותר מכל היתה "שייכות" הוא שיחק ללא מורא ופחד, כשחקן וותיק לכל דבר, ולא כמו ילד בין 19 עם גבות מחוברות.

3. הוא הראה ללא ספק שיכולת החסימה שלו שהראה בתיכון ובקנטקי, תמשיך לעשות הרבה שמות ב-NBA. אמנם היו לו רק שתיים, אך לפחות בשלושה מקרים טים דנקן וספליטר, שיכלו להיכנס לסל ולקלוע, ניכנסו ואז הוציאו כדור החוצה. ה-PRESENCE שלו גרם להם להסס ולא לזרוק. זה יקרה יותר ויותר, וזה שווה כמעט כמו חסימות.

4. לא ידעתי שיש לו RANGE כזה בזריקה. הוא קבר שתיים מששה מטרים לפחות ללא כל מאמץ ובטבעיות מוחלטת. נזכרתי אז שהוא היה פוינט גארד לפני שהפך לפאור-פורוורד/סנטר, ויש לו את כל ה-SKILLS של פוינט גארד, כולל קרוסאובר מצויין. בגלל יכולתו לקבור אותה מרחוק, הוא יגרום ל-STRETCH של הפארקט, ויקל את העבודה על חבריו.

5. אהבתי את ה-POISE שלו. כמעט כל שחקן אחר הניבחר ראשון בדראפט רוצה להוכיח כבר בתחילה שהבחירה לא היתה FLUKE. אז הוא מנסה בכוח להכריח דברים. לא אנטוני: לעולם לא יכולת לגלות בפניו או במשחקו כל לחץ. הוא לא הכריח דבר ונתן למשחק 'לבוא אליו'. הוא לקח רק 12 זריקות ולא איבד אף כדור. היתה זו הופעה מכובדת מאד של סופר-סטאר בהתהוות.

6.הוא ישב על הספסל דקות רבות מחצי הרבע השלישי עד חצי הרבע הרביעי. במקום שיישב עם פנים חמוצות, הוא נעמד עם מגבת ועודד את חבריו נון-סטופ. הוא נראה לי כחבר קבוצה שיהיה פופולרי מאד בקבוצה, ולא ייקח זמן רב עד שיהפוך להיות אחד ממנהיגיה.

מה למדתי על האזור המערבי?

אני כולל במסקנה זאת את משחקי יום חמישי:

השליטה במערב תעבור העונה מהקבוצות הוותיקות האלופות – הלייקרס, הספארס, ודאלאס – לקבוצות צעירות ואתלטיות. אני יודע על ההתחלה הטובה של הספארס, אבל חזיתי במשחקיה ובכולם היא לחמה בכל מה שהיה לה עבור הנצחונות. בעוד חודשיים זה לא יהיה. הקבוצות הצעירות – יוסטון, פורטלנד, סן פרנציסקו, הקליפרס, דנבר, ההורנטס, יוטה, וכמובן אוקלהומה סיטי – כולן יהוו יריבות עקשניות ביותר לוותיקות. לא הייתי מתערב על איזה קבוצות תעשינה את הפלייאוף. הכל ייתכן העונה.